כשלסוכן יש כתובת מייל משלו

במשך שנתיים, סוכן בעבודה פעל בעיקר בזהות שאולה של מישהו אחר. הוא התחבר בשם האדם שהפעיל אותו, השתמש בהרשאות שלו והשאיר את השם שלו ביומנים. החודש התרחקו מזה שתי פלטפורמות המשרד הגדולות ביותר. Google נתנה לסוכנים שלה חשבונות משלהם. Microsoft אמרה שצריך להתייחס לסוכנים כמו לגורמים פנימיים ולפקח עליהם בעזרת סוכנים אחרים. יחד הן מתארות סוג חדש של עמית, ותפקיד חדש למי שמנהל את החברה.

Google: סוכן עם תיבת דואר

ב־8 באוקטובר, באירוע Gemini at Work, הציגה Google את סוכן Gemini, שהיא מכנה "הסוכן החדש, היחיד והאוניברסלי שלכם לעבודה." חלק ממנו הם סוכנים עמיתים (coworker agents). במילים של Google: "הסוכן מקבל חשבון Workspace משלו, כולל כתובת מייל, יומן, Drive ונוכחות במדריך הארגוני שלכם." עמיתים מוסיפים אותו למרחב צ׳אט או מזכירים אותו בשמו. הוא יכול להגיב במסמכים ומופיע בשמו בהיסטוריית הגרסאות.

המשפט החשוב עוסק בגישה: "סוכן עמית פועל בזהות משלו ולא בזהות שלכם, והוא רואה רק את מה שאתם משתפים איתו." סביבו Google מונה יומני ביקורת שמשויכים לסוכן, הרשאות שמאושרות בידי מנהלי האבטחה של החברה, ותקרות הוצאה לכל פרויקט שמשהות את הסוכן כשמגיעים אליהן. המספרים מראים כמה מהר זה מתקדם: לדברי Google, חברת הביטוח היפנית SOMPO בנתה יותר מ־10,000 סוכנים מותאמים אישית בקרב 34,000 עובדים.

חברת האנליסטים Futurum קראה בזה מודל של כוח עבודה: חברות "יקצו סוכנים, יגדירו להם הרשאות ויבקרו אותם באותם תהליכי זהות שהן מפעילות לגבי עובדים", מה ש"נותן לצוותי האבטחה קו ברור בין פעולות של בני אדם לפעולות של סוכנים ביומן הביקורת." נציג של Google אמר ל־Futurum שאין תוכנית לגבות רישיון משתמש על כל סוכן עמית. איך תימדד עבודת הסוכנים במקום זאת, עדיין פתוח.

Microsoft: להתייחס לסוכנים כגורמים פנימיים

אחד עשר ימים אחר כך לקחה Microsoft את הצד השני של אותו רעיון. בפוסט שכותרתו "Securing the agentic insider", כתבה הייאט גאלו, שעומדת בראש Microsoft Security, ש"אי אפשר לסמוך על מודלי חזית, יהיה מקורם אשר יהיה", ושזה "לא משום שמודלים זדוניים מטבעם." סוכנים, כתבה, "מקבלים לעיתים קרובות הרשאות עודפות". התשובה של Microsoft היא Guardian Agents, ש"צופים בכל פעולה של כל סוכן ומפקחים עליה, לפני שהיא מתרחשת, 24/7", על בסיס ציון סיכון של מה שכל סוכן מנסה לעשות.

כל סוכן שמתגלה בחברה מקבל זהות, קונטיינר, ומדיניות והרשאות. TechCrunch דיווח ש־Microsoft Defender יכול עכשיו לזהות עד 60 סוגים של סוכנים שעובדים מביאים לעבודה, ביניהם Claude Code, Codex ו־OpenClaw, ושאדם צריך לאשר כשנראה שסוכן עומד לקבל החלטה מסוכנת. סאטיה נאדלה ניסח את העיקרון במשפט אחד: "אנחנו פשוט לא יכולים להעביר למיקור חוץ את האחריות למה שהבינה עושה בשמנו."

מה משתנה כשלסוכנים יש שמות

קל יותר לנהל סוכן עם זהות משלו מאשר סוכן שמסתתר מאחורי אדם. אפשר לראות מה הוא עשה, לתת לו בדיוק את הגישה שהתפקיד שלו דורש, ולכבות אותו בלי לנעול אף אחד בחוץ. חברות כבר מתייחסות כך לאנשים ולחשבונות שירות. לגבי סוכנים, זה היה צריך לקרות מזמן.

זה גם משנה את השאלות שחברה צריכה לענות עליהן. מי מגייס סוכן, ומי מאשר את התפקיד שלו? אילו תיקיות הוא רואה, ומי החליט? מי קורא את התיעוד שלו, ומי נושא באחריות כשהוא טועה? שם במדריך הארגוני הופך סוכן לגלוי. הוא לא הופך אותו לאחראי. לשם כך עדיין צריך אדם.

מה לעשות עכשיו

שלושה דברים כדאי לעשות לפני שהסוכנים מגיעים בהמוניהם. הכינו רשימה של הסוכנים שכבר עובדים, כולל אלה שאנשים התקינו בעצמם. תנו לכל אחד מהם זהות משלו ואת הגישה המצומצמת ביותר שהמשימה שלו דורשת, ולעולם לא את פרטי ההתחברות של אדם. ורשמו מי אחראי על כל אחד מהם, כמו שהייתם עושים עם עובד חדש.

אחר כך תנו לסוכנים משהו ששווה לדעת. סוכן עם תיבת דואר ובלי ידע על החברה כותב בשם חברה שאינה קיימת. הערך שלו בא מהכללים, המחירים, התבניות והמערכות שמותר לו להשתמש בהם, עם גישה שנקבעת לפי תפקיד.

איפה אנחנו עומדים

זה הכיוון שבו אנחנו בונים. Twin נותן לעוזרים ולסוכנים של חברה מוח אחד, עם הידע, הכללים והכלים שלה, מאובטח לפי תפקיד. Helm, שעדיין בפיתוח, הוא המקום שבו אנחנו בונים חברה שלמה שמנוהלת בידי סוכנים, עם אדם אחד ליד ההגה שמוביל אותה ונושא באחריות לה. Google ו־Microsoft הציגו זה עתה את אותה נקודה מהקצה השני: הסוכנים מקבלים שמות, והאחריות נשארת אצל אדם.