ההתרחקות האיטית מ־WordPress

WordPress הוא אחת ההצלחות הגדולות של הקוד הפתוח. הוא התחיל ככלי לבלוגים וגדל לתוכנה שמאחורי חלק גדול מהרשת, חופשי לשימוש, חופשי לשינוי, עם אקוסיסטם של ערכות עיצוב, תוספים וספקי אחסון שמאפשר כמעט לכל אחד לפרסם.

כסוכנות בנינו ותחזקנו אתרי WordPress במשך שנים, ואתרים טובים רבים עדיין רצים עליו. זה לא הספד. אבל שלושה דברים השתנו בבת אחת, וחברה שמריצה את האתר שלה על WordPress צריכה להכיר את שלושתם: הנתח התהפך, הסיכון יושב בתוספים, וההנהגה של הפרויקט בילתה שנתיים בסכסוך שעכשיו בדרך לחבר מושבעים.

הנתח התהפך

W3Techs, שעוקבת אחרי הטכנולוגיה שמאחורי אתרים, מראה את WordPress מטפס במשך רוב העשור: מ־23.3 אחוזים מכל האתרים בתחילת 2015 ל־43.2 אחוזים בתחילת 2022. אחר כך הוא התיישר. הוא עמד על 43.6 אחוזים בינואר 2025 ועל 43.0 אחוזים בינואר 2026. ב־12 באוקטובר 2026 הנתון היה 40.1 אחוזים.

זה עדיין יותר מכל מערכות ניהול התוכן האחרות יחד, ו־58.6 אחוזים מהאתרים ש־W3Techs יכולה לזהות את המערכת שלהם. אבל הכיוון חדש. באותה תקופה Shopify גדלה מ־4.7 ל־5.4 אחוזים מכל האתרים ו־Wix מ־3.3 ל־4.2 אחוזים, בזמן ש־Joomla ו־Drupal המשיכו להצטמק. ספירות כאלה תלויות בשיטה, ולכן הכיוון חשוב יותר מהספרה שאחרי הנקודה.

הסיכון יושב בתוספים

הליבה של WordPress במצב טוב. Patchstack, חברת אבטחה שעוקבת אחרי האקוסיסטם, ספרה ב־2025 רק שש פגיעויות בליבה של WordPress, כולן בעדיפות נמוכה.

האקוסיסטם שסביבה הוא סיפור אחר. Patchstack ספרה 11,334 פגיעויות חדשות בכל WordPress ב־2025, יותר ב־42 אחוזים מאשר ב־2024. 91 אחוזים היו בתוספים ו־9 אחוזים בערכות עיצוב. ב־46 אחוזים מהן, למפתח לא היה תיקון מוכן כשהפרצה נחשפה. ובפרצות שתוקפים רדפו אחריהן הכי הרבה, הזמן החציוני מהחשיפה ועד ניצול המוני היה חמש שעות.

Patchstack מוכרת הגנה בדיוק מפני זה, ולכן המסגור שלה ראוי לזהירות הרגילה. אבל הדפוס מבני. אתר של חברה מריץ לעיתים קרובות תוספים רבים מכותבים רבים, לכל אחד קצב עדכונים משלו, איכות משלו ומודל עסקי משלו. כל אחד מהם הוא קוד על השרת הציבורי. לשמור אותם מעודכנים זו עבודה שבועית, והשבועות שבהם מדלגים עליה הם השבועות שחשובים.

שנתיים של סערה

בספטמבר 2024, בכנס WordCamp US, קרא מאט מולנווג, המנכ״ל של Automattic והדמות המובילה בפרויקט WordPress, לקהילה להפסיק לשלם ל־WP Engine, אחת מחברות האחסון הגדולות ל־WordPress. בפוסט שבא אחר כך הוא כינה את החברה "סרטן" עבור WordPress. מולנווג דרש תמלוגים על השימוש בסימן המסחר WordPress: 8 אחוזים מההכנסות החודשיות ברוטו של WP Engine.

ב־25 בספטמבר חסם WordPress.org את WP Engine מהמשאבים שלו, מה ששבר את עדכוני התוספים וערכות העיצוב בחלק מהאתרים שהיא אירחה. באוקטובר תבעה WP Engine את Automattic ואת מולנווג, ו־WordPress.org השתלט על Advanced Custom Fields, תוסף פופולרי ש־WP Engine תחזקה. בדצמבר העניקה שופטת פדרלית צו מניעה זמני שהחזיר ל־WP Engine את הגישה ואת התוסף.

מה שבא אחר כך פגע בפרויקט יותר מאשר בחברת האחסון. בינואר 2025 קיצצה Automattic את התרומה שהתחייבה לה ל־WordPress לכ־45 שעות בשבוע, מכ־2,560, כדי להפנות משאבים למאבק המשפטי. באפריל היא פיטרה 16 אחוזים מהעובדים שלה, ו־WordPress הודיע ש־6.8 תהיה הגרסה הגדולה האחרונה של 2025. בסוף מאי Automattic שינתה כיוון וחזרה לעבוד על הליבה. ביוני השיקה Linux Foundation את FAIR, מאגר פדרטיבי לתוספים ולערכות עיצוב, שתוכנן כך שאף מקור יחיד לא ישלוט בעדכונים.

התיק רחוק מסיום. ב־24 בספטמבר 2026 החיתה השופטת את טענות ההגבלים העסקיים של WP Engine, שאותן דחתה שנה קודם, וקבעה ש־Automattic ומולנווג אינם הבעלים ואינם הרושמים של סימני WordPress שעליהם הסתמכו. גם רוב התביעות שכנגד של Automattic שורדות. משפט של עשרה ימים בפני חבר מושבעים נקבע לאוקטובר 2027.

מה זה אומר לחברה שעובדת עם WordPress

שום דבר מזה לא הופך אתר WordPress ללא בטוח בן לילה. התקנה מתוחזקת היטב עם מעט תוספים, ספק אחסון טוב ואדם מסוים שאחראי לעדכונים יכולה לשרת חברה במשך שנים. לבלוג, לאתר תדמית קטן או לצוות שמכיר היטב את הפלטפורמה, להישאר הוא לעיתים קרובות הבחירה הנבונה.

מה שהשנתיים האחרונות הראו הוא התלות. העדכונים של אתר, התוספים שלו והאמון בשרשרת האספקה שלו עוברים דרך מאגר אחד, ולמשך תקופה ההחלטות לגבי המאגר הזה התקבלו בתוך סכסוך מסחרי. הוסיפו אקוסיסטם שבו כמעט מחצית מהפרצות החדשות נחשפות לפני שהן מתוקנות, והשאלה כבר אינה אם WordPress עובד. היא כמה מהאתר חברה רוצה להשעין על חלקים שאינם בשליטתה.

אתרים בנויים עם CMS מעליהם

לכן יותר חברות עוברות לאתרים בנויים: אתר שמהודר מקוד לעמודים מהירים, עם מערכת ניהול תוכן מעליו בשביל האנשים שעורכים אותו. לאתר הציבורי אין אז תוספים ואין כניסת ניהול שאפשר לתקוף. כל שינוי עובר דרך בנייה שנבדקת לפני שהיא עולה לאוויר. התוכן חי בקבצים שבבעלות החברה, לא במסד נתונים שספק עיצב.

הפשרה אמיתית. אתר בנוי צריך מפתחים בשביל פיצ׳רים חדשים, בעוד של־WordPress יש תוסף כמעט לכל דבר. והעריכה צריכה להיבנות היטב, אחרת צוות השיווק יתגעגע ללוח הניהול הישן בתוך שבוע.

זו הבעיה ש־Studio נוצר בשבילה. הליבה שלו היא CMS מעל אתרים שנבנו ב־Next.js, ב־Vite או ב־TanStack, בלי תוספים ובלי PHP באתר הציבורי. כל פרסום נבדק, נבנה פעם אחת, עובר בדיקות, עולה לאוויר, מאומת ומוחזר לאחור מעצמו אם משהו נכשל, וכל פרסום שומר את התוכן במאגר הקוד של החברה עצמה. עורכים לוחצים על מילה כדי לשנות אותה ורואים את העמוד החי. Studio נמצא בגישה מוקדמת.

מכונות יכולות לקחת על עצמן את הבנייה, הבדיקות וההחזרות לאחור. מה שעמוד אומר, והאם הוא טוב מספיק כדי לצאת, נשאר אצל האנשים שנושאים באחריות לו.

מאיפה להתחיל

ספרו את התוספים שלכם ורשמו מי מתחזק כל אחד, מתי הוא עודכן לאחרונה ומה הוא עושה. הסירו את מה שאף אחד לא צריך. ודאו שכל תוסף, כולל אלה שבתשלום, מקבל את העדכונים שלו, ושאדם מסוים בודק אותם כל שבוע. ייצאו את התוכן שלכם פעם אחת ובדקו אם תוכלו להעביר אותו אם תצטרכו.

ואז החליטו במכוון. השאירו את WordPress היכן שהוא משרת אתכם, עם פחות חלקים ובעלים ברור. היכן שהאתר מרכזי לעסק, אתר בנוי עם CMS מעליו שווה שיחה.